קדחת

1. לא רוצה למות פה. אני לא אוהב את הארץ הזו. את מזג האוויר. את ההתחככות של איש באיש. מילים כמו "אח שלי", "יקירי" מרתיעות אותי. כשמישהו פונה אלי "אח שלי" אני עונה: "לא ידעתי שאנחנו אחים. לא ראיתי אותך בהלוויה של אבא ואמא שלנו". אני לא סובל את החנפנות והדו-פרצופיות. המשוררת אגי משעול שמוציאה הרבה ספרים, יכולה לספר לכם איך כל משורר / ת שהיא פוגשת ברחוב אומר: "אגי, ברכותיי על ספרך החדש. הוא נפלא". ואגי, בחורה רגישה, יודעת שרק שלושה אחוז ממשוררי ישראל קראו במלואם יותר משלושה ספרים שלה. היתר רק הביטו בכריכה, עלעלו כדי לראות אם פרופסור ידוע כתב הקדמה לספר. הו החנפנות. הדו פרצופיות. הקנאה. המבקר מנחם בן אמר שהשפה הכי פופולארית בברנז'ה הספרותית היא לא עברית, אלא שפת החנפנות. אם תערכו רשימה של הסופרים החנפנים / דו-פרצופיים בישראל, תצטרכו יותר מארבע מחברות. ככל שהמשורר / סופר גרוע יותר, הוא חנפן יותר גדול.

לברוח מפה! אני מתכוון לגור באיסלנד, פינלנד או בצפון הרחוק בקנדה. ליד הקוטב הצפוני.

עניין אחר. בחצר אולפן טלוויזיה אחד, בהפסקת צילומי אחת מתוכניות גל אוחובסקי, פגשתי בעמוס עוז. הוא שאל אותי: "מה אתה מסתובב?". עניתי: "אני מחפש חתולים. אתה בטח מחפש משפטים יפים ומדויקים". עוז ענה: "אתה טועה. גם אני מחפש חתולים". עוז אהב מאוד חתולים. כמוני. וזה, לצערי, הדבר המשותף היחיד בינינו. חוץ מזה שגם אני, כמוהו, חתיך. לתימהוני הסתבר לי שלא מעט סופרות ומשוררות שונאות את עוז. הן סוגרות איתו חשבון. מתוסכלות מהעובדה שלעולם לא היה להן בן זוג חתיך, כוכב, ומפורסם כמוהו.

היי, חברות, קובי חופשי! בואו!

קדחת הן תבואנה.

מתאים להקשיב כעת לאלבומים הראשונים העצובים של ג'ניס איאן. הנה התירוץ להכניס את הפוסט הזה לבלוג מוזיקה.

2. בתצלום בסוף: טי-שירט חדשה שעשיתי. עקומה, תימהונית, חסרת היגיון. ייתכן שדבילית. "Der Blutharsch" (דם קרוש) כתוב עליה. להקה אוסטרית לא רגילה שטוענים ששייכת לימין הקיצון. חפשו אותה ברשת. אני עושה דברים מיותרים, אז הנה עוד אחד. הרופא שלי דווקא אומר: "זה מצוין. תמשיך כך". הוא מצטט פילוסוף גרמני: "ככל שהאומה שוקעת יותר בבוץ, כך גדל הסיכוי שיקום פוליטיקאי שימשוך לה בשיער וישלוף אותה מהביוב". ככל שאעשה יותר דברים מיותרים, כך גדל הסיכוי שיימאס לי ואמשוך את עצמי מהלילה ליום. מה, אתם באמת חושבים שאני רוצה להמשיך להקשיב למוסיקה ולקרוא ספרים? קדחת! כנראה שהשקיעה שלי לכיוון רוק מלוכלך וספרי מתח שוודים / נורבגים עמוסי שחיטות בעצם מאותתת לכיוון הפוך. ואתם? לא נמאס לכם להקשיב לאותה מוסיקה? אני כמעט בדרך לאיסלנד. לפינלנד. לצפון הקנדי. שם לשוטט באוזניים ועיניים טהורות. על ערים ועל גבעות ועל קרחונים טסה הרכבת. ואותך מכל הבחורים אותך אני אוהבת.

סגור לתגובות.