אלאל ורישיון

אחד שיכל לשתוק בחוכמה. גם לדבר בחוכמה. אדם ברוך. אמר לי וזאת פצצת מימן רוחנית: "אם יש לך משהו חשוב להגיד שאחרים לא אמרו אתה מדבר / כותב בפשטות גדולה. קצר. בהיר. הבעיה כשאין לך מה לומר. כשאתה רוצה להסתיר עובדה זו. לא רק מאחרים אלא בעיקר מעצמך. אז אתה פונה לתעלולים. התעלול הראשון הוא סגידה לגוף ראשון. מבקשים ממך לכתוב על קורין אלאל. מה אפשר לומר עליה שלא נאמר? אז אתה מספר כשהיית טירון בצבא הציבו אותך שומר בשער הבסיס. בליל גשם. פתאום באה מכונית בתוכה נהג לידו האלוף רחבעם "גנדי" זאבי. הצדעת ודרשת לראות תעודת קצין. גנדי אמר "כל הכבוד". הוציא משקית ויניל של קורין אלאל רשם על העטיפה "לא ינום ולא ישן שומר ישראל. בברכה, גנדי" ונתן לך. אדם אמר: "הסיפור הזה לא אומר כלום על קורין אלאל. סתם קשקוש. אבל ככותב הרווחת ארבעים מילים. בגישה כזאת תמלא שני עמודים".

"התעלול השני", אמר אדם, "הוא לדחוף בכוח דימויים. השמש כמו, הירח כמו, הרגל כמו, האגרוף כמו, העץ כמו, הנעליים כמו. אולטרה נדיר לגלות כותב בעל יכולת דימוי כשל אלתרמן. או בוריס פסטרנק הרוסי שכתב: 'העננים הולכים כמו שבויים אוסטרים'. התעלול השלישי הוא האוונגרד. קובי, אתה יודע מה זה אוונגרד? ג'ון לנון אמר שאוונגרד הוא תרגום לצרפתית של המילה האנגלית בולשיט".

קיראו את השיר הבא, סך הכל שלוש שורות של מאיה בז'רנו מספרה "אקראיים וחפים". פשוט. טהור:

"שתי ביצים בקן
על אדן חלוני נותרו –
ההורים ויתרו על צאצאים".

לפני כחודש הופיע במועדון "גגארין" קים לארסן שקורא לעצמו "Of the Wand and the Moon". בסוף הפוסט הזה תצלום אלבומו האחרון. את התיאור הכי מוצלח של המוסיקה היפהפייה שלו מצאתי בספר ישן נושן "חסמבה במערות טורקלין" של יגאל מוסנזון:

"לילה אפל וקודר.
אדם אחד עטוף גלימה שחורה עבר במרוצה בסמטאות עד אשר נכנס לבסוף לאחת החצרות. בריצתו הבהולה והנחפזת לא העלה כל רעש ושאון. הוא חמק כצל, בחשאי ובזריזות.
בצעדו בחצר הרחבה מרוצפת אבנים היטה אוזנו והקשיב לעברים, ובהרגישו שאין איש עוקב אחריו, עצר ליד חלון מואר המוגף בתריס והאזין שעה ארוכה לנעשה בפנים החדר. בשמיים זחלו עננים קודרים, שחורים ונמוכים. בדומה למפלצות גדולות וענקיות.
האדם בגלימה השחורה חיפש בכיסיו ואחר מצא את מבוקשו. היה זה פתק קטן ומקופל, והוא העביר את הפתק לחרכי התריס אל החדר המואר פנימה. האיש בגלימה השחורה האזין שניות מספר לנעשה בחדר, ואחר חזר על עקבותיו ונעלם באפלה.
הוא הרגיש כי מישהו שנמצא על הגג הסמוך ועוקב אחריו, מזנק מגג אל גג ואחר קופץ ארצה בנעלי גומי שאינן משמיעות כל רעש".

אבל עכשיו ננסה לטעון משהו הפוך.

סגור לתגובות.