פורטיס, שב"כ, כחול לבן

מבצע של השב"כ. להעביר תיקי חשודים מניירת למחשב. מה עושים עם תיקי נייר? שורפים בקרמטוריום. איך לבנות קרמטוריום? מתייעצים עם קובי. ה"קרמטוריום" שלו פועל אחלה כבר עשור. לקחו אותי קשור עיניים למטה שלהם. מרתף. מלא. גודלו כמגרש כדורגל. לתיקי הכי מסוכנים עטיפה כחולה. לפחות מסוכנים – לבנה. כחול לבן. יאיר נתניהו בחר בכוונה את הצבעים. בניתי שם בחצר קרמטוריום. אבל איך להעביר את התיקים מהמרתף למשרפה? השב"כניקים מצאו בתל אביב עובדים זרים – תאילנדים וסודניים. מראה הזוי. תאילנדים וסודניים נושאים תיקים במדרגות ושרים בעברית "סלינו על כתפינו / הבאנו ביכורים". אגב, התיק על רוגל אלפר כל כך כבד, שרק שני עובדים יכלו להרים אותו. לא קיבלתי כסף. קיבלתי תצלום צבעוני שלי שצולם ללא ידיעתי מתוך תיק כחול עלי. תצלום יפהפה. מופיע בסוף הפוסט הזה. למה אני מספר לכם את זה? כי אם כועסים על רמי פורטיס ששיתף פעולה עם פרסומת מסחרית, מה יגידו שיגלו ששיתפתי פעולה עם השב"כ? לפי עיתון "ישראל היום" פורטיס עושה מפירסמות מאות אלפי שקלים. התצלום למטה של קובי יחשוף אותו כעת למאות אלפי קוראי הבלוג שלו. מה רע בלהיות סלב?

נחזור לפירסומות: יותר ויותר משמיעים ב"כאן קול המוזיקה" יצירות אוונגרדיות. למרות שהמונח "מוסיקה אוונגרדית" בלה מזוקן. למשל, ביום שבת, בחמש לפנות ערב, תוכנית שלמה עם יצירות של ווברן, שנברג ולואיג'י דלפיקולה. פעם הן נחשבו לאוונגרד. או כל יום חמישי, בעשר בלילה, תוכנית בשם "מוסיקה לקץ הימים" שכולה מוסיקה חדישה. גם המונח "חדישה" לא מדויק. יצירות של שטוקהאוזן, גוליחוב, לכנמן, לואיג'י נונו, סילבאנו בוסוטי נכתבו לפני עשרות שנים. הן לא קלות להאזנה. לא מתחלקות בקלות לאוזן, לרגש, לשכל. אבל הן מסוגלות להוציא אותכם מהמקום המפנק בו אתם הולכים ונרדמים. שוכבים ונרדמים. הופכים לבטטות. המרתקות שביצירות כאלה ("מומנטה" של שטוקהאוזן, יצירתו הגדולה "אור" הנמשכת שעות, "פלי סלון פלי" של פייר בולז, כל יצירותיו של יאניס קסנאקיס) יהפכו את המיטה שלכם, יזרקו אותכם מהמרפסת, יזרקו את תוך המקרר שלכם, יקלקלו את המזגנים בביתכם – לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית. בראשית, וזה נהדר, היה תוהו ובוהו, ויאמר שטוקהאוזן: "יהי אור".

סגור לתגובות.