סמים רגליים

אחד הקטעים הכי מרגשים בסרט "שמים שרוטים של גלויה" של חן שיינברג על "נושאי המגבעת" קורה כשישי אדר מספר על נער שאמר לו: "אתם מדברים בקול רם על מה שאני חושב". המשורר אברהם שלונסקי אמר "כל אדם הוא משורר. אבל ישנם כל כך הרבה משוררים אילמים". להגיד בקול רם. חלמתי שאנשים יגידו על הבלוג שלי מה שהנער אמר לישי. זה קרה. הם הבינו שיותר מאשר על מוסיקה, "קרמטוריום" מדווח על איש שמתפרק מבחינה נפשית וגופנית. בלוגים על מוסיקה יש כמו כוכבים. בלוגים על אירועים נפשיים / גופניים ללא צלילים – הרבה פחות.

לעיתים דחופות אני מכניס את המילים "מזרק", "מכור", "נרקומן". לפעמים בצורה ישירה. לפעמים בצורה נסתרת. במילים כמו "Gun Club", להקת "קודאין", "לו ריד", "מריאן פייתפול".

למה?

ובכן, אני, שמאחוריי קילומטראז' רב של התנסויות בסמים, חושב שהסם הכי חזק הוא המציאות היומיומית. לא זו החלומית. לא זו ההזייתית. המפגש המחכך עם המציאות יכול לגרום לאושר ענק ומצד שני לבומבה בביצים. אני מכיר אנשים שלמשל, שימוש בל.ס.ד. גרם להם להיוולד מחדש. אבל אני חושב שמי שחי כשעיניו, אוזניו, ליבו ושיכלו פקוחים עד למקסימום יכול להיוולד מחדש כל יום. אני יודע שזה לא קל. קל יותר לבוא לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב ולקנות מנת סם. וזה קל. את/ה צריך/ה רק כסף וסבלנות לגלות את הפושרים. או לפתוח את הרגליים לאנשים הנכונים. הם רבים כמו כוכבים. בהם אפשר לגעת. כמובן שבלילות יותר קל לראות אותם. החוכמה להתחכך במציאות. גם לשנות אותה. לפחות לנסות. חפשו ברשת את אולריקה מיינהוף.

המורה הגדול קרישנמורטי אמר שהשיטה המקובלת לעשות מדיטציה: כל יום, בשעה קבועה, לשבת, לעצום עיניים ולחשוב על מילה / משפט / דממה / לנשום אחרת וכו' – מוטעית. הדרך הנכונה אמר, היא לפתוח כמה שיותר את העיניים / אוזניים / לב / שכל. ואז, לפתע, בשעות לא קבועות, בימים לא קבועים, במפתיע משב רוח פיראית שמגיחה בלי התראה מאי-מקום, זה יקרה. "מדיטציה אי אפשר להזמין / לתכנן מראש".

את כל / קול הדברים האלה אמרתי לתלמידי תיכון בכיתה אחת שם הייתי מורה מחליף. מיד אחר כך השמעתי להם את הסונטה האחרונה לפסנתר אופוס 111 של בטהובן, בביצוע הפסנתרן האנגלי הגדול הצעיר פול לואיס. מתוך קופסת "כל הסונטות לפסנתר של בטהובן" שיצאה השנה. ראו תצלום של לואיס למטה.

כמה מהתלמידים אמרו לי אחר כך שראו כוכבים. עם קול רם. זה סימן טוב. תמצאו ברשת ביצועים שלו. אני מקווה שכשתקשיבו לביצוע שלו לסונטה הנ"ל של בטהובן גם אתם תראו כוכבים. אם לא, סימן שאני לא שווה כלום.

סגור לתגובות.