ארכיון חודשי: ינואר 2020

אלאל ורישיון

אחד שיכל לשתוק בחוכמה. גם לדבר בחוכמה. אדם ברוך. אמר לי וזאת פצצת מימן רוחנית: "אם יש לך משהו חשוב להגיד שאחרים לא אמרו אתה מדבר / כותב בפשטות גדולה. קצר. בהיר. הבעיה כשאין לך מה לומר. כשאתה רוצה להסתיר עובדה זו. לא רק מאחרים אלא בעיקר מעצמך. אז אתה פונה לתעלולים. התעלול הראשון הוא סגידה לגוף ראשון. מבקשים ממך לכתוב על קורין אלאל. מה אפשר לומר עליה שלא נאמר? אז אתה מספר כשהיית טירון בצבא הציבו אותך שומר בשער הבסיס. בליל גשם. פתאום באה מכונית בתוכה נהג לידו האלוף רחבעם "גנדי" זאבי. הצדעת ודרשת לראות תעודת קצין. גנדי אמר "כל הכבוד". הוציא משקית ויניל של קורין אלאל רשם על העטיפה "לא ינום ולא ישן שומר ישראל. בברכה, גנדי" ונתן לך. אדם אמר: "הסיפור הזה לא אומר כלום על קורין אלאל. סתם קשקוש. אבל ככותב הרווחת ארבעים מילים. בגישה כזאת תמלא שני עמודים".

"התעלול השני", אמר אדם, "הוא לדחוף בכוח דימויים. השמש כמו, הירח כמו, הרגל כמו, האגרוף כמו, העץ כמו, הנעליים כמו. אולטרה נדיר לגלות כותב בעל יכולת דימוי כשל אלתרמן. או בוריס פסטרנק הרוסי שכתב: 'העננים הולכים כמו שבויים אוסטרים'. התעלול השלישי הוא האוונגרד. קובי, אתה יודע מה זה אוונגרד? ג'ון לנון אמר שאוונגרד הוא תרגום לצרפתית של המילה האנגלית בולשיט".

קיראו את השיר הבא, סך הכל שלוש שורות של מאיה בז'רנו מספרה "אקראיים וחפים". פשוט. טהור:

"שתי ביצים בקן
על אדן חלוני נותרו –
ההורים ויתרו על צאצאים".

לפני כחודש הופיע במועדון "גגארין" קים לארסן שקורא לעצמו "Of the Wand and the Moon". בסוף הפוסט הזה תצלום אלבומו האחרון. את התיאור הכי מוצלח של המוסיקה היפהפייה שלו מצאתי בספר ישן נושן "חסמבה במערות טורקלין" של יגאל מוסנזון:

"לילה אפל וקודר.
אדם אחד עטוף גלימה שחורה עבר במרוצה בסמטאות עד אשר נכנס לבסוף לאחת החצרות. בריצתו הבהולה והנחפזת לא העלה כל רעש ושאון. הוא חמק כצל, בחשאי ובזריזות.
בצעדו בחצר הרחבה מרוצפת אבנים היטה אוזנו והקשיב לעברים, ובהרגישו שאין איש עוקב אחריו, עצר ליד חלון מואר המוגף בתריס והאזין שעה ארוכה לנעשה בפנים החדר. בשמיים זחלו עננים קודרים, שחורים ונמוכים. בדומה למפלצות גדולות וענקיות.
האדם בגלימה השחורה חיפש בכיסיו ואחר מצא את מבוקשו. היה זה פתק קטן ומקופל, והוא העביר את הפתק לחרכי התריס אל החדר המואר פנימה. האיש בגלימה השחורה האזין שניות מספר לנעשה בחדר, ואחר חזר על עקבותיו ונעלם באפלה.
הוא הרגיש כי מישהו שנמצא על הגג הסמוך ועוקב אחריו, מזנק מגג אל גג ואחר קופץ ארצה בנעלי גומי שאינן משמיעות כל רעש".

אבל עכשיו ננסה לטעון משהו הפוך.

ענבל. מעבר לאופק.

לסובב את המפתח. או לבעוט בדלת. או לחדור דרך החלון. או לוותר ולהישאר בחוץ. שתי אפשרויות מפה: להישאר עומדת ליד הדלת או לשבת על מדרגה לידה. לחכות. מישהם עולים במדרגות. שואלים מה את עושה פה. את יכולה לשקר ולהמציא / לסדר צלילים. או צליל אחד קצר או ארוך. את יכולה לומר אמת: "תיראו חלמתי / הזיתי / קיבלתי שדר מאי מקום שבדירה הזאת גר… אני לא חושבת שאני יכולה להגדיר אותו במילים. כי הכי קרוב שאני יכולה לתאר אותו זה שהוא עורך דין. קודם כל שיסכים להקשיב מה יש לי להגיד בצלילים. אחר כך שיתאר לי את כל החוקים בכל / בקול ספרי החוקים שאני יכולה לצפצף עליהם. לשבור אותם. ויגיד לי שמוצא חן בעיניו / באוזניו שאני בכלל לא מתעניינת אם צפוי לי איזשהו עונש / אונס על כך". אלה שעלו במדרגות ושאלו מה אני עושה ליד הדלת, מסתכלים אחד בשני. אני רואה שהם החליטו שאני צפויה ורוצים להגיד "תעזבי את המקום" (את האולפן, את חברת התקליטים שמפיצה את השאלות שלי וכו'). אבל אבל אבל הקולות שלהם נבלעים בגרונות שלהם. הקול שלי חזק יותר. מרשים יותר. נכון יותר. שלא תעזו לומר את המילה "אלוהים". שלא תעזו לתרום כסף לאיזשהו בית כנסת / כנסייה / מסגד / וכו'. אל תחייכו לנזירים / נזירות שחולפים על פניכם. תמשיכו לחכות ולשיר. העירייה מחפשת עובדים שירעילו חתולים. כשיחפשו עובד שירעיל אנשים שיתקשרו אלי. צלבו אותי ובמקום מסמרים השתמשו בסלוטייפ. מי הלשין עלי? עוד אקום לתחייה. נולדתי באבוס. אימי הייתה בתולה. אבא היה משומרי ראשו של המנהיג האיטלקי הפשיסט מוסוליני, עזב אותו כשמוסוליני התחבר עם היטלר. הראש שלי במקום להוציא משפטים מתחברים מוציא זר קוצים. פסלונים שלי נמכרים בירושלים. אבל אני לא הולכת על פני המים אלא על גחלים. אל תיגעו במשיחי. שיערי הקצר, שיערי הקצר, שיערי הקצר.