הפחד, הגשר והנשר

ד. אפשר להתאבד באמבטיה. לא צריך לשוט ללב האוקיינוס ושם לקפוץ למים. לאן אני חותר? למוזיקה של סרגיי פרוקופייב. איך לתאר את המוזיקה של המלחין הרוסי (1891-1953) הזה? ליתר דיוק את מכלול הקונצרטי לפסנתר שלו. על שני הראשונים אמרו "צריך לכבול את המלחין בכתונת משוגעים". מלאו ספל במים, שיפכו אותם לספל ריק. המים לא יכולים לפרוץ לצדדים. כעת שיפכו את המים על הרצפה. ראו איך המים הולכים לצדדים. בלי סדר. לאן שהם רוצים. לא לאן שאתם רוצים. אי סדר, בלגן, הפתעה בכל שניה, הכל אפשרי. ללא גבול. זו המוזיקה שלו. אמנם יש מחשבה מדוקדקת בבלגן, באי סדר שלו, אבל גם במוח של מתנקש אנרכיסטי חכם יש חשיבה מדוקדקת. אני קצת מגזים אבל פחות מיותר. פרוקופייב הוא לא באך או שוברט. לא מפריע לי שיש מבקרים שטוענים שהוא שייך לליגה ב'. הרי הסולן של להקת הפאנק האנגלית "UK Subs" – צ'רלי הארפר, אמר: "מה רע בלהיות בצמרת הליגה השניה? אנחנו לא 'אקדחי המין', 'הקלאש' או ה'ג'אם'". אותי הצניעות של המוזיקה של פרוקופייב מרגשת יותר מהזוהר האולטרה גאוני של באך ובטהובן.

ג. ג'נסיס פי. אוריג' סולנית "סייקיק טי.וי." מתה 14.3.20. נכון. הוא לא ג'ון לנון או דיוויד בואי או פרנק זאפה. לא מפריע לי שיש מבקרים שטוענים שהוא שייך לליגה ב', אבל ג'נסיס הסכימה לגמרי למה שסיפר המלחין האוונגארדי קרלהיינץ שטוקהאוזן: "יש לי תלמיד שיש לו יכולת להעתיק את גופו לכוכבים שמעבר שביל החלב. אני יודע שמכשפים דרום אמריקאיים מסוגלים לעבור בשניות ספורות מרחק של מאות קילומטרים. לעבור בגופם, לא בדמיונם". אנשים כאלו לדעתי חשובים יותר ממוזיקאים שהמוזיקה היא התחנה הסופית במחשבתם.

ב. פגשתי בג'נסיס כשהופיע לראשונה בארץ. היא אמרה לי: "אתה בחור עצוב לא מפני שאתה לא חתיך. אתה לא חתיך כי אתה עצוב".

א. רציתי שג'נסיס יתחתן עם דויד אבידן. יחד הזוג הזה היה יכול להביא לעולם יצירה גאונית שהעולם טרם ידע. אולי כעת הם מתחתנים בגן עדן. באולם החתונות התזמורת מנגנת מוזיקה של פרוקופייב.

ז. ג'נסיס אמרה: "מהפכה צריכה להיות באורח החיים, לא במוזיקה". וגם: "הקרייריזם משחק לידי הקפיטליזם". אהבה לצטט את בראד פיט: "דיכאון, מאניה דיפרסיה הם פיתרון יותר מדי קל".

פ. בסוף הופעה / קונצרט אנשים שבים הביתה או הולכים לפאב. ג'נסיס הטיפה לעזוב את הבית ואת הפאב. גם לעזוב את הגוף. או לפחות לשנות אותו במידה קיצונית. הוא לא ראה עצמו כנביא, אבל הטיף גם לעצמו להעלות בסערה השמיימה. העולם הוא גשר צר מאוד, ורצוי גם לשבור את המעקה בגשר הזה. מהגשר להמריא כמו נשר. אסור לפחד. ושקובי אור לא יפחד להפוך לקובי אוריג'.

ח. "הפחד אינו מסימני ההיכר של אלוהים" – מרטין בובר.

ט. ג'נסיס: "הילדות היא הזמן החשוב ביותר". שם נערך הקרב בין רוע לבין תום.
ג'נסיס הייתה ילד עד מותה. הנה שיר של המשורר האמריקאי ביל נוט:

הדבר היחיד שנותר לעשות
ליד קבר ילד
זה להשתרע לצידו
ולהעמיד פני מת.

צילומים: אבי יגיל

סגור לתגובות.