הסוד

"הוא ניגן בפסנתר קטע של באך. ניגן יוצא מהכלל". כך סיפר הצ'לן האגדי פבלו קזאלס, על קצין נאצי שבזמן שצרפת נכבשה במלחמת העולם השניה, נכנס לביתו של קזאלס. "לא הופתעתי" – סיפר קזאלס. "התרגלתי שכל יום מזמן הפתעות גדולות".

אנחנו עם פסנתרנים. גלן גולד וולדימיר הורוביץ. שניהם היו בודדים. גולד ניסה, בניגנתו, להגיע ולדבר עם אלוהים. הורוביץ, בניגנתו ניסה להפוך את הפסנתר לאלוהים. ברשת תוכלו לראות ולהקשיב להם.

עוד פסנתרן שמת. הרומני דינו ליפאטי. מת בן 30 פלוס. תקשיבו איך הוא מנגן את באך. אז תבינו שאלוהים לא רק עומד ומביט איך כומר אוסף לביתו נער מסמורטט ורעב, רוחץ ומאכיל אותו, אלא גם עומד מהצד ומביט איך מענים אסיר. מי שלא מבין זאת מפספס חלק חשוב במוסיקה של באך.

נעבור לספרות. כל ספרי האנגלי טום רוב סמית' תורגמו לעברית. גם לעשרות שפות. הם בסט סלרים. להגדיר אותם כספרי מתח זו החטאה. כי העומק בהם שובר את הגבולות שעדיין, לצערי, יש שמקימים בין ספרי מתח לספרות ספרות. טום רוב סמית (ראו תצלום), טוען שאלוהים לא מגיע לכנסיות או לתאי כלא בהם מענים אסירים. מישהו תופס בצווארו של האלוהים וגורר אותו לשם.

מי זה?

אני משאיר לכם לגלות לבד. בחנויות רגילות ספרים בעברית של רוב סמית אזלו. נקל להשיגם בחנויות יד שניה. כולם מומלצים.

כדי למשוך אתכם לקרוא אותם / או כדי להרתיע אתכם, הרי אני לא מכיר אתכם כל כך טוב. אולי אתם עדינים מדי. אסתפק בציטוט מספר אחד "הנאום הסודי". בתרגום הדסה הנדלר:

"אחרי שעיניו של לב הסתגלו לאור, הן התמקדו בגזע העץ. נראה שהוא מתנודד. מהענף העבה ביותר של העץ הייתה תלויה במהופך גופת גבר. רגליו היו קשורות בחבל. זרועותיו הטלטלו כמו פעמון רוח נתעב. אש הוצתה מתחת לגופה. כל שער ראשו נשרף: את עורו, בשרו ותווי פניו אי אפשר לזהות. הפשיטו אותו מבגדיו אבל רק עד מותניו. האש שרפה את כתפיו והשחירה את פלג גופו העליון. לב הסתובב וראה את קארוי מורט את שערות ראשו כאילו רחשו בהן כינים ומלמל איך אני יכול לדעת אם זה הבן שלי?".

סגור לתגובות.