שלום חבר

לו יכולתי לחזור לגיל עשרים דבר ראשון הייתי הופך לתלמיד של חנן חבר. פרופסור לספרות באוניברסיטת ייל. את החשבון שיש לחבר עם דן מירון, שהיה מורו ועם גבריאל מוקד, הוא יוכל לעשות בלי "קרמטוריום". הוא מוכשר כמו שד. ראו בתצלום למטה. הוא בן 68. היה פעיל ב"יש גבול", תמך בסרבנות, ובהחרמת אוניברסיטת אריאל שבשטח כבוש. אני חוצפן ואומר שהוראת הספרות בארץ יותר מדי שלווה. חרישית. לחנן חבר יש רגלי תרנגול וזנב. אין לו את החיוכים, הנקיון המילולי, התזות המשומשות, הרצינות הוזלינית שיש פה לרוב מורי הספרות. הנה, מה שחנן חבר כותב על שיר של רוני סומק. את הטקסט המלא, שנושאו השיר "עבודה ערבית", תמצאו בספר המחקר על שירת סומק: "מילת הכבוד של הרחוב" (הוצאת "גמא", 2019).

רוני כותב: "מאיזה חוט יארג דגל ההפגנה / של פועלות הטקסטיל מדיר חנא… אני נזכר בשנים הראשונות של אמא שלי בארץ, / עולה חדשה יושבת בחדר מכונות התפירה של בית החרושת… / האצבעון הוא קסדת המלחמה".

כותב חבר: "המבנה הסמנטי של מטאפורת החוטים מתפתח מחוט האריגה של הפועלות הערביות אל מצח אימו… אלא שעיקר כוחו של הרצף הפיגורטיבי… הוא ביצירת רצף סמנטי בין הפועלות הערביות ליהודיות. הערביות הן פועלות בהווה, ואילו היהודיות היו פועלות בעבר… קריאה פוליטית של הרציפות הפיגורטיבית המטלטלת הופכת על פניה את ההירכיה… הקריאה הפוליטית מעלה על פני השטח ביקורת פוליטית חריפה כלפי ההירכיה בין התופרות היהודיות לערביות". חנן חבר לוקח את השורה: "לאורך כפות הידיים חותרת טיפת זיעה / כספינת עבדים למפרץ הצלקות בציפורניים" וכותב: "כאן עולה כיתוב פוליטי חריף: הדימוי של ספינת עבדים, השייכת להיסטוריה האמריקאית, לעומת הדיכוי הכלכלי העכשווי בישראל. עצם הייצוג המשותף של התופרות הערביות מזה והתופרת היהודיה המזרחית מזה, מביא זהות ממוקפת יהודית ערבית. זהות שנתפסת על ההגמוניה של התרבות הפוליטית בישראל; זו הדוחקת במזרחים לוותר על זהותם הערבית, הנתפסת כזהותו של אויב. הופכת את זהותם של המזרחים לגייס חמישי שיש לדכאו".

אף כותב לא התייחס כך לשירתו של סומק. חנן חבר מוכיח כאן שיש לו כישרון גדול בפענוח טקסטים ודימיון בלתי רגיל. זיכרו מה שאלברט איינשטיין אמר: "עזבו אותי מהמקצוענים. הביאו לי את בעלי הדימיון". אם תקישו בגוגל "חנן חבר" תמצאו דברים נוספים שלו. אולי יש למישהו ממכם מכונת זמן שתחזיר אותי לגיל עשרים ואז אהפוך לתלמיד של חבר?

אבל, בעצם, מכונה כזו מיותרת. חנן חבר עומד לשוב לישראל. להתמנות לעורך מוסף הספרות החדש של עיתון "מעריב". תגידו, יש לכם ניחוש את מי הוא הציע כסגנו?

סגור לתגובות.