מתדון

מתעקם על שירה. בהתחלה נגנבתי על ה"כמו". מפלי דימויים שלא יכולתי לשכוח. החל מ"העננים עוברים כמו שבויים אוסטרים" של פסטרנק. דרך "קו האופק התמרח / לריבה של תות בוער" של תמיר גרינברג. "השחף הוא הביקיני של אלוהים" של אנדריי ווזנסנסקי. "הקשב אל הציפורים המתחננות בי אליך / בגרוני מתה חוחית" של יצחק שלו. אפילו של סופר המתח האמריקאי ג'ו גורס שאני כל כך אוהב: "לאור היום נראה המקום ישן, מכווץ וחסר חיים, כמו פרפר מזדקן המתעורר בבוקר ושיניו עדיין בכוס המים".

אני יכול לצטט עוד. אבל בהווה אני עסוק בלהכניס רוח פרצים לראש שלי. כלומר, בשפה מדוייקת, נקייה: "לרוקן את הראש שלי ממילים, צלילים. אני רוצה יותר להשתמש בעיניים ובאזניים ופחות בהשוואות".

כשאני מגיע לרופא עם תוצאות בדיקה, אני לא רוצה שהוא יתחיל לדבר על מזג האוויר, הקעקועים של גופי, שישאל אותי למה אני עונד טבעת נישואין וכו'. אני רוצה שיגיד לי מה גילו ומה לא קיים בבדיקות. "עם משפטים יפים אי אפשר לקנות בסופר מרקט" אמר אהרון אלמוג. משורר / סופר שהחליט לפני הרבה שנים להפסיק לכתוב. אני קורא יותר ויותר בספרים שלו. אוהב את השפה הנקייה, המדוייקת. שאלתי את שירה בתו מה הוא חושב על יהודה עמיחי שמרבה בדימויים ("אחר כך שתקו כצעדים מתרחקים"). שירה ענתה: "תשאל אותו אני לא ההד או הצל שלו". זה משפט עם "כמו", עם דימויים, אבל לעזאזל הוא עובד טוב. אבל, וזה חשוב, הוא ארוך מדי. מגושם. עוד חודש וחצי הוא יעלם.

אצטט שורות / קטעים שאהרון אלמוג כתב. חפשו את הספרים שלו. הם יעזרו לכם לעשות ספונג'ה במוח שלכם. אוי, סליחה על ה"כמו": "בבית זה כתבתי את ספר שיריי הראשון… לחם אין לי בחדרי ושיר אני שומע… ובשבת הגדול הצטרכתי לקרוא מעל הבימה / את שירו של ביאליק יעקב ועשיו / …נתבקשתי להבליט כמה היה עשיו מנוול ויעקב איש תם / …היה זה הדבר הכי מטומטם שעשיתי בימי חיי". גם: "בא אבי לארץ ישראל / …יצא במחול, סחב חול / לא עישן לא ירק / מה נשאר מכל זה / דרעק".

מתדון הוא לא כמו הרואין. הוא במקום הרואין.

סגור לתגובות.