הקצה. שידור ישיר

לעשות ריבועים ממשולשים. אבל תיכף להרוס. לקובי אין גבולות. הוא יכול להגיע לגן עדן כדי לראיין את אדם ברוך ז"ל, ולחזור משם עם שק תפוחים, נחש, וטרנסג'נדר שעונה לשם "חוה". אולי זה קורה רק במוחו הדפוק.

ב-17.3.20, אם אני לא מתבלבל, מת הסופר והפוליטקאי הרוסי אדוארד לימונוב. רק ספר אחד שלו "זה אני, אדיצ'קה", תורגם לעברית ("עם עובד"). את לימונוב האשימו בפאשיזם, כמיהה להיעשות דיקטטור, משתמש בגוונים וסמלים שדומים לאלה של גרמניה הנאצית.

ב"זה אני, אדיצ'קה" הוצאת הספרים כותבת: "אחרי נפילת ברית המועצות חזר לרוסיה והצטרף לימין הקיצוני".

אני משאיר לכם לחפש באינטרנט דיונים בנושא לימונוב. קל להאשים. קשה להוכיח. אני נזכר בניסיונות הדה לגיטימציה ל"סול אינויקטוס", להקתו של טוני וויקפורד, שהיה בהרכב הראשון של "דת' אין ג'ון". כשאדוארד ק.ספל מ"לג'נדרי פינק דוטס" בא לארץ, אמרתי לו שבאירופה ארצות אוסרות על וויקפורד להופיע בטענה שהוא נאצי. ק.ספל התרגז: " בולשיט. אני מכיר את האיש. זו אשמה שראויה למענה של עורך דין". וויקפורד נשוי לרנה רוזן, מוסיקאית יהודיה, כנרת בלהקתו. היא מגיבה: "אני יהודיה גאה". אתם חושבים שהייתי מתחתנת עם נאצי? עם פאשיסט?".

תקישו בגוגל "Tony wakeford in YouTube" וראו הופעה של שניהם. לחצו כאן.

עוד סופר שסובל מיחס דומה הוא זקר פרליפין. השתייך למפלגה של לימונוב. ברוסיה הוא נערץ. בישראל מסרבים לתרגם אותו. "לא נתרגם אותו" אומר מתרגם לעברית של סופר המתח הרוסי בוריס אקונין. כשנשאל אקונין מה הוא חושב על פרליפין אמר: "אני לא מכיר סופר כזה".

"זה אני, אדיצ'קה" בעברית אזל. הפוסט הזה גם נועד לנענע חזק את "עם עובד" להדפיסו עוד. הכתיבה הפרועה להרגיז של לימונוב יכולה לגרום לסופרים ישראלים להעיז. לחפש סגנון כתיבה יותר רועש ומשתולל.

אלך עמוק יותר. חפשו את שני הספרים של אורי דרומר, אקס "דורלקס סדלקס": "כיסא גלגלים מוזהב" ו"עורי". שם יש משפטים שבזים לריבועים, משולשים, תפוחים. אני לא חושב שספרות יכולה להיות נחש ארסי. אבל היא לא צריכה להיות חד מינית, ללכת לבושה ברחוב, לפחד מניתוח לשינוי טוטאלי, או לעבוד בזנות. מה יש? יותר מכובד לשמש מורה לספרות בתיכון? לעשות כסף מרשימות בעיתון? Fuck them.

לדני פלדינגר, לו בלוג מוסיקה נפלא "לקרוע מיתר", יש שורה שהולמת את הפרוזה של אורי דרומר: "קול ינשופים מחוספס בקצוות".

יש ספרות שעומדת במקום. יש סופרים / משוררים / עיתונאים שכשהם נעצרים, עומדים במקום, מיד נמלים מתחילות לטפס עליהם. הם מתחילים לרקוע ברגלים ולזוז. כבר אמרתי לכם שסופר / משורר / עיתונאי באמת גדול יודע מתי נמלה שזוחלת עליו היא זכר או נקבה.

כל / קול הטקסט הזה תפקידו למשוך אתכם להקשיב לשיר "דה בלאק אנג'ל'ס דת' סונג" מהאלבום הראשון של "מחתרת הקטיפה". שיר רוק יחיד שאקח לאי בודד. לשחק שח-מט עם מלאך המוות. תיראו: המלך משחק עם המלכה.

scan0001 (45)

סגור לתגובות.