תפוח ואדמה

מה קורה כשהבחורה שאתה אוהב לא אוהבת? מחבקים אוויר? עץ? מציירים? כותבים שיר? שותים? מזריקים? קופצים מהגג? הולכים לזונות? הולכים לגור במאה שערים?

אני חושב שלראות, למשל, תפוח עץ, לגעת בו, לאכול אותו, זה יותר עוצמתי מלכתוב / לצייר / לפנטז על תפוח. המציאות היא הסם הכי חזק.

ב-2004 מופיע בחברת "E.C.M." האלבום "Still Lieder" – שירים "חרישיים" של Valentin Silvestrov מלחין אוקראיני – ולנטין סילבסטרוב. נולד ב-1937.

עוד על תפוחים. שומו שמיים, לראות / לצייר / לכתוב / לשיר על תפוח מרגש באופן אחר מלגעת בו. לנגוס בו. כנראה שתפוח בשיר / ציור מזיז אותך לאזור נכסף. נכסף למה? למקום שגורם לך לשכוח שהמציאות (החיים, כל דבר מציאותי) חולפת. נרקבת. מסתיימת במוות. בפח אשפה / קבר.

"שירים חרישיים" מבוצעים בפסנתר (איליה שאפס) וקול (סרגיי יאקובנקו). את הפסנתר שומעים בקלות. את הקול המזמר / מדבר במאמץ. כאילו דר רחוב מרים בשקט, בזהירות, בדלי סיגריות ממדרכה. יאקובנקו מת בשנה שעברה. בן 82.

יגיע היום בו לא תוכל לראות את הרקיע. האפר שיערם על גופך יסתיר אותו. המדרגות לרקיע של "לד זפלין" תמיד תשארנה. אבל מדרגות אמיתיות תמיד יתפוררו. יהרסו. במוסיקה של סילבסטרוב (בקלות תמצאו יצירות שלו ביוטיוב) ישנה תנועה מתמדת בין צלילים / מהלכי צלילים שהם מציאות, רגישות כל כך קיצונית שגורמת לך להתחכך פיזית בצליל, זו מציאות שהיא אפילו יותר מציאותית מהמציאות, לבין סתם פלברות של צלילים / מילים שהם אפילו פחות מחיקוי. זו תנועת מטולטלת שיכולה לגרום לחוויה חד פעמית. אש בלי עשן. עשן בלי אש. עולם בלי אנשים. אלוהים מקבל שכל ולא בורא את האדם. אדם מקבל שכל ולא ממציא את אלוהים.

scan0002 (41)

סגור לתגובות.