לו ריד וצרויה שלו

את השיר פה של לו ריד תרגמתי כשיכולתי לדבר עם מישהי שאהבתי. הוא מאלבום מופת "סאלי לא יכולה לרקוד" של ריד מ-1974.

המשיכי כך סאלי

את אומרת שלום לבאים

בוחנת את המנגן בפסנתר

אחר ניגשת לספה

משתרעת על הכרים

המשיכי כך סאלי

האין זה נחמד שלבך עשוי קרח?

אין זה מתאים לך

במבוכה להיות

המשיכי כך סאלי

אחרת תיפלי תחת גלגלי מכוניות טסות.

את אומרת שלום לבאים

פושטת את מכנסייך

זו המסיבה, זה הברנדי שלך,

והם- אל מי באו אם לא אליך?

המשיכי כך סאלי

האין זה נחמד לגלות שלבך עשוי קרח?

אלו אינן שעותייך היפות

המשיכי כך סאלי

זו רק מבוכתך

את תחת גלגלי המכוניות הטסות.

---

כששימשתי כמורה מחליף נהגתי לרשום על הלוח שיר רוק, ולומר לתלמידים להוסיף לו בתים מדמיונם. או להביא לשיעור הבא קטע מספר שהתלמידים חושבים שיכול לשמש כהמשך לשיר. כשרשמתי את השיר הנ"ל של לו ריד, תלמיד הביא לי המשך מעניין. מתוך ספר מופת "חיי אהבה" של צרויה שלו:

"בטח האימא שלה יושבת ומספרת לכל מי שמוכן לשמוע איזה ילדה היא הייתה, מוכשרת ומחונכת, ניגנה בפסנתר, ודקלמה בהטמעה בודלר, או מולייר, מהשפתיים הפרחוניות שלה הכל נשמע מתוק, ובאמת כמו פרח היא גם מתה, התכווצה, כמשה, השירה עלים וזהו, לפח… עדיף להסתכל על צנצנת ריקה מאשר על צנצנת עם זר נבול".

אני חושב שזה נפלא. כדאי למורים לספרות לאמץ את הדבר הזה. לא צריך הבהרות. לא צריך פרשנויות. "ללמד להבין זה לקלקל" – אמר ג'נסיס פי.אוריג'. "ללמוד להבין זה להתקלקל". תסתכלו על הצנצנות הריקות. אני לא זוכר אם אמרתי לכם מה לדעתי ההבדל בין בוב דילן ללו ריד. דילן עומד על גג מגדל שלום מאחורי זכוכית מגן. הוא רואה מישהו קופץ מהגג ומתרסק. טיפות דם המתאבד נעצרות בזכוכית המגן. דילן, בגאונות שלו, יודע לתאר את הגוף שהתרסק. ואת המראות שהאיש ראה בזמן הקפיצה. לו ריד ניצב למטה על המדרכה. ניגש לגוף המרוסק, טובל אצבע בדם וטועם אותו. אין שם זכוכית מגן. יש דם בידיים שלו. על כך הוא כותב ושר. לכן יצירתו של ריד קרובה אלי. בעצם, אולי מפני שאני האיש שקפץ.

יס! עתיד!

1. תפסיקו לפחד למות. מחכה לכם הרפקאתה מסעירה אחרי המוות. יהיו לכם כמה אפשרויות. למשל, לבחור להעתיק עצמכם לתקופה שאתם רוצים לחיות בה. המילה "עצמכם" לא מדויקת. לדוגמה תבחרו לחיות בלונדון 1976 כשהפאנק פרץ. אבל האיש / האישה שאתם תהיו שם לא יהיה "אתם". לא תזכרו כלום ממי שכעת לפי מותכם הייתם. ב-1976 תהיו מישהו חדש, בעל שם אחר, אולי מין אחר, בלי שום קשר למי שאתם כאן ועכשיו. אני, למשל, אולי אבחר לחיות בברלין כגרמני בתחילת שנות השלושים במאה שעברה. כשמסביב קומוניסטים נלחמים בנאצים. כשהעיר מוצפת בתי זונות. תהינה לכם אפשרויות אחרות: להפוך לאנרגיה טהורה חסרת גוף וזהות. או לקפוץ לעתיד הרחוק, בתור יצור חי על כוכב מעבר לשביל החלב.

מאיפה אני יודע את זה?

מהקשבה דרוכה לסונטות האחרונות לפסנתר של בטהובן ושוברט. או למשל, מהיצירה "מיקרפוניה 1" של קרלהיינץ שטוקהאוזן. בכמה מהרצאותיו, שטוקהאוזן, המלחין הכל כך גדול, שהמונח אוונגארד קטן עליו, דיבר על זה.

אני אוהב להשתמש במילים כי המילה "מילה" היא ראשי תיבות של המשפט: "מחכה יפה לסוף החיים".

2. אם אנחנו כבר כאן אני חושב שייענין אתכם לראות איך נראה מלאך המוות. לכן אצטט מהזיכרון מתוך הספר "The High Window" של ריימונד צ'נדלר. הוא מתאר מישהו שנשען על קיר משרד לעסקי קבורה. מן משרד "חברה קדישא". תיקראו, אל תפחדו: "איש גבוה לבוש שחורים יצא מהדלת הקדמית של משרד בית ההלוויות ונשען על הקיר הלבן. עם עור כהה ושיער יפה בצבע אפור ברזל מסורק לאחור בקפידה. הוא הוציא מה שמרחוק נראה כקופסת סיגריות בצבע כסף או פלטינה, לאט פתח אותה בוחר ושולף סיגריה… מדליק אותה עם מצית בצבע הקופסה. החזיר את המצית לכיס, שילב זרועות והביט באדישות בעיניים חצי עצומות. בקצה הסיגריה שבפיו עלה עשן שהחל לכסות קצת את פניו. אבל הולך ונמוג כמו עשן מדורה גוועת בבוקר".

3. האם מוסיקת רוק עוסקת בדברים כאלה? אני חושב שכן. הנה דוגמה מאלבום הסולו היחיד של רקס בראון מי שהיה גיטריסט הבס של להקות "פנתרה" ו"Down" של פיל אנסלמו. האלבום נקרא "Smoke on This". יצא ב-2017. בראון הוא בן 56. על חייו תוכלו לקרוא ב"ויקיפדיה". השיר עליו אני מדבר סוגר את האלבום. הוא נקרא "אחד הימים האלה". לא לערבב עם שיר לו שם זהה של פינק פלויד. לכל האלבום תוכלו להקשיב ברשת. ביוטיוב. קצת קשה למצוא אבל עם רצון חזק וסבלנות אפשר. לחצו כאן ותשמעו השיר המדובר.

הנה התמליל:

"נעשה יותר ויותר קר / אני קופא בפנים / צריך לברוח / או להסתתר / כי יש לו אקדח / יש לו אקדח / קר לי / ריקנות בתוכי / באחד הימים / אמצא אותך / מה אתם לא מבינים מה פירוש לדאוג? / אתם לא יודעים מה זה לבכות? / האם אי פעם נעצור ונתקן את הכל? / אתם יודעים שזה רק עניין של זמן / באחד הימים האלה".

על התמליל אפשר להתפלסף. אבל הלחן, והשירה של בראון, המשפטים אותם הוא שר שוב ושוב… אם כל אלה לא מדברים על האיש / הדבר עם הגלימה השחורה והחרמש, כנראה שלא קיבלתי את הזריקה היום. כנראה שלגמרי התנתקתי מהמציאות. או מסוף המציאות. שלום שלום.