ארכיון חודשי: אוקטובר 2021

מתכת כבדה

שני פלוסים יחידים גרם לי הקיץ הקשה הארוך שעברנו. לא ירד גשם ומים לא חדרו מגג ביתי הרעוע וקילקלו את התקליטים / דיסקים / ספרים שלי. וכשהשתנתי במכנסיים בגלל החום הכבד התחתונים תכף התייבשו. ביצים יבשות. אני מביא את העובדה הזאת כי גל אוחובסקי אמר לי פעם: "הדיכאון שבטקסטים שלך התייבש מזמן. אני לא מאמין לו. אתה יודע יפה מאוד לשמור על עצמך. אפילו אם תרצה לקפוץ מגג בניין גבוה, בטח תקפיד ללבוש קודם כל מגן ביצים. ואת המגבעת המפורסמת להחליף בכובע פלדה".

אני ניזהר מאוד כשאני חוצה כביש. חריקת בלמים של מכונית פוגעת בשפיותי. אני מסתפר בחריקת בלמים בשירים שאהובים עלי. וגם הפוך: השקט שבמוזיקה שאני שומע. למשל, כשאני מקשיב ליצירות של מורטון פלדמן (חפשו ביוטיוב הן שם בשפע), אני רואה את אלוהים והשטן, בלים מזוקן, כמעט עיוורים, סובבים אחד את השני, מחכים לרגע הנכון לתקוף אחד את השני, כשמסביבם בני אדם שמעודדים אותם בשתיקה. ראו תצלום של פלדמן בסוף הפוסט. חברו הקרוב של פלדמן, המלחין ג'ון קייג', לימד אותי לצחוק לא רק כשאני שומע את הסימפוניה התשיעית של גוסטב מהלר, אלא גם ברגעים נואשים הרבה יותר. ג'ון קייג' שאסף פטריות וידע לבשל, אמר: "את הברגים במוחות שלכם שאני משחרר, הכנסתי בין מיתרי הפסנתר וכך עשיתי את היצירה שלי לפסנתר ממותקן". אפשר להקשיב לה ביוטיוב.

בשבוע האחרון אני מקשיב חזק לדיסקים של הגיטריסט אולי הלסל. מיהו? הקהל הישראלי זכה לשמוע אותו בהופעה ראשונה של ג'ון קייל בארץ. בהיכל התרבות. שיאה של ההופעה היה הביצוע של קייל ל"פבלו פיקאסו" שיר של ג'ונתן ריצ'מן. קייל מתח את השיר ליותר מעשרים דקות, ואולי הלסל (Ollie Halsall) עשה פלאים בגיטרה שלו. הלב של המאזינים ירד לתחתונים או שטיפס מהתחתונים שלהם ללב ולדימיון. אתם יודעים מה? אני מוריד את התצלום של מורטון פלדמן מסוף הפוסט הזה ושם תצלום של אולי הלסל. גם קטעים שלו תמצאו בקלות ביוטיוב. הלסל, אותו העריצו קווין איירס, אדי ואן הלן, אלוין לי מ"עשר שנים אחרי" ואנדי פרטריג' מ"XTC", מת מאוברדוז בגיל 43 ב1992 בספרד. בלי גרוש על הנשמה. אבל עד היום המוזיקה שלו, הסולואים שלו, יכולים לעשות חורים בגג שאתם (אנחנו) בונים מעל ראשנו כדי להגן על החיים המאוזנים, הבורגניים, להם אנו מכורים. זו התמכרות כמעט כמו להרואין. תקשיבו לחורים. ברד ירד בדרום ספרד.