עוף גוף

"אתה לא סתום אז למה אתה מביא לי טקסטים סתומים?" – שאלה אותי קמפינסקי, עורכת בעיתון "חדשות".

"הם לא סתומים" – עניתי.

"הם לא לעניין" – אמרה.

קראתי באוזניה את טקסט השיר "סיסטר ריי" של ה"ולווט אנדרגראונד". 17 דקות בהן משטרה פורצת לחגיגת טרנסוסטיסטים שמזדיינים ומחליפים בגדים ומזריקים. ללו ריד יש מילות / משפטי קוד למילה "מזריקים". "תביני", אמרתי, "כמו שבכתיבת שיר מותר לעשות הכל, גם בכתיבה על מוסיקה מותר. אין כללים". לריד שיר מופת בשם "הפעמונים" (The Bells). באלבום באותו שם. על אחד שמתאהב בפעמונים ענקיים, מטפס לגג ממול, ומזנק לעברם. רבות פרשנויות נכתבו לשיר הזה. קראו לו מהטקסטים הכי סתומים שריד כתב. קמפינסקי השיבה: "טוב. רק שלא תקפוץ מהגג. ודרך אגב קובי, שמת לב שעין שמאל שלך יותר גדולה מעין ימין?".

אתם חייבים להקשיב לשיר "הפעמונים". הוא ארוך, רועש, ובסופו ריד קופץ מעבר לגג ומיילל: "הנה באים הפעמונים. הנה באים הפעמונים". בקלות תמצאו את השיר ביוטיוב. שיעור מופת איך לכתוב תמליל, מוסיקה, איך לשיר ולנגן.

לעזאזל איך אני נפרד מהגוף שלי?

כנראה שטוב למות בים. הגוף לא נרקב בחור באדמת בית קברות. הוא מוקף מים, נזלל על ידי דגים, גם השלד נאכל ומתפזר למרחקים.

כן. איזה יופי.

אבל אפשר להיפרד מהגוף לפני המוות? קוראים לזה "להעתיק ישות בשרית למקומות ללא בשר". מלחין האוונגרד קרלהיינץ שטוקהאוזן דיבר על זה.

אמנות, סמים, סקס – כל אלה בשום פנים ואופן לא מצליחים להעיף גוף למקומות מאוד אחרים. שיהיה ברור: אני מתכוון לפרידה אמיתית מהגוף. לא למסעות בדימיון.

הגוף מפריע. הגוף מפריע. המוסיקה הכי פראית / סוחפת לא מצליחה להיפטר ממנו. וזה כל כך חבל. בסוף הפוסט הזה תראו תצלום שעשה מיכאל רורברגר: זמר הרגאיי דילינג'ר בהופעה. דילינג'ר נסחף, סוחף, אבל הבשר נשאר תקוע. זה תצלום נהדר, שמצביע על הבעיה הזו. אנסה להעביר ולפרק הגנות. תרגמתי קטע מהספר "טקסי הלוויה" של ז'אן ז'נה:

"גם אני רציתי לכרוע.

בלי כוונה הכנסתי יד לכיס המעיל ונתקלתי בקופסת הגפרורים הקטנה שלי. היא הייתה ריקה. במקום להשליכה בלי מחשבה הכנסתי אותה שוב לכיס. ישנה בכיסי קופסת גפרורים קטנה. זה היה טבעי עבורי להיזכר באותו רגע בהשוואה שערך פעם חבר לכלא כשיספר לי על החבילות שאסיר רשאי לקבל: מרשים לקבל חבילה אחת כל שבוע. ארון מתים או קופסת גפרורים – זה אותו דבר. זו חבילה. בלי ספק קופסת גפרורים או ארון מתים, זה אותו דבר, אמרתי לעצמי. ארון מתים ישנו בכיסי".  

אז זהו. בנתיים רק חצי גוף שלי מהפופיק עד כפות הרגליים בתוך הקרמטוריום. אבל ההמשך יבוא. אלף כבאים לא יכבו אותו. רק בחורה אחת, יופיה זוהר מאש. קוראי הבלוג העתיקים יודעים איך קוראים לה.

סגור לתגובות.