ארכיון חודשי: ינואר 2022

בסדר?

1. זה בסדר שאין סדר. על קיר בבית שלי תלויים צמודים מאוד ציור של תמר גטר, של אורי דרומר ושל צייר הפופ האמריקאי שאני אוהב במיוחד: רוברט אינדיאנה. ציורים אמיתיים. אני חולם לראות מוזיאונים שאין סדר, אין היגיון בדרך שבה ציורים תלויים. מוזיאון לא חייב להיות בית ספר. מאין נולד זרם אמנותי? לאן התפתח? ובצד שמים את החריגים. זה בית ספר. ומי שיודע מה קורה בבתי ספר ישראליים ושותק, מגיעה לו ראסייה.

בערימת הספרים בבית שלי ספר שירים של דילן תומאס. בצמוד לו ספר מסדרת "חסמבה", ועליו "ג'וני הרקוב" של אבי פיטשון ועליו ספר של מבקר הספרות ברוך קורצוייל. ברוך האי-סדר!

את הסדר זרקתי מעלי כשברחתי מהצבא. בקרוב אתחיל לערבב בבלוג שלי רשימות על מוסיקה יחד עם מה קורה בקבוצת הכדורגל שאני אוהד "הפועל תל-אביב".

כבר סיפרתי לכם שהסדר המקובל: עבר, הווה ועתיד – קיים רק בראש של בני אדם ובעלי חיים. האמת שהכל, אבל הכל, קורה בבת אחת. רק שאנחנו לא יכולים עדיין לקלוט את זה.

2.  משהו על העבר. מתוך ראיון עם גדול סופרי / עיתונאי הרוק האנגליים פול מורלי. ראו תצלום בסוף. תרגם יוסי בבליקי: "משום שהעבר נמצא בנקודה הרחוקה ביותר מהמוות שלהם, אנשים יכולים ליצור עבר יציב, לא מסובך וחסר דאגות. אנשים מסויימים פוחדים משינוי כי שינוי מוביל למוות. הוא מזכיר את המוות. ולכן היצמדות למקום אחד, לעבר, יכולה לגרום לך להניח שתשאר שם. כלומר, לעולם לא תמות. שינוי גופני, מנטלי, בסביבת החיים, הוא הסימון האבסלוטי לכך שאתה אכן צפוי למות. והכל מסביבתך ימשיך להשתנות אחרי שעזבת, כי היקום כולו שינוי… אני אוהב לשנות את העבר שלי, כי אחרי הכל, הוא מוזר, מפתיע, מסתורי ובלתי צפוי כמו העתיד".

6. עוד משהו בנושא האי-סדר. ג'ון קייג', המלחין האוונגרדי סיפר: "כאשר הפילהרמונית של ניו יורק ניגנה יצירה שלי, הקהל פיהק ודיבר בקול על מה נאמר בחדשות. רוב הקהל החל לצאת. אחדים צעקו בוז. אישה שישבה ליד אימא שלי הצטיינה בצעקות הבוז. כשהתזמורה סיימה אמא שלי פנתה לאישה ואמרה: 'דעי לך שהמלחין הוא הבן שלי'. האישה אמרה: 'תגידי לו בבקשה שהמוזיקה שלו נהדרת! ספרי לו שאהבתי אותה מאוד'".

4. ובאותו נושא, שיר מספר מקסים "אירופה" של יובל גלעד, שהופיע כעת:

"חתולת רחוב

מביטה בך

בעינייה הירוקות

כאומרת לך

ידידי האנושי

בעלי החיים

יודעים יותר מכם

על סוף והתחלה

ואני מבינה

מה מסתיים כאן

כפי שידעתי כל חיי"

3. מי שאומר את המילים לא ישא גוי אל גוי חרב ולמוות לא יהי שלטון הוא בסדר בראש?

הפוך

מחווה לג'ון באלאנס מ"Coil".

מונה ליזה

היית נוגע במקומי?

היית מלטף במקומי?

היית נושך במקומי?

היית אונס במקומי?

היית הורג במקומי?

היית מחייך במקומי?

היית צוחק במקומי?

היית מדבר במקומי?

היית שואל במקומי?

היית עונה במקומי?

היית מציע נישואין במקומי?

היית מתחתן במקומי?

היית נוטש במקומי?

היית מסתגר במקומי?

היית נעלם במקומי?

היית מתחפש במקומי?

היית משקר במקומי?

היית מחייך במקומי?

היית צוחק במקומי?

היית שואל במקומי?

היית עונה במקומי?

היית נוגע במקומי?

שניים

לא מחלקים חלב חינם.

לא מוכנים ששניים ישארו

ושניים יצאו.

לא רואים שפרח

גודל על כתפו.

לא משאירים את הרדיו

בוער, אחרי שמוציאים את

גופתו מהדירה.

ובאמבולנס מניחים לצידה את

הגופה

השנייה, ראש מול ראש,

רגליים מול רגליים.

הפוך מאיך שמצאו אותם.

שלושה

מטוס צעצוע

במגרש ענק

כמו גרגר זהב שהשארת על

האסלה

זרעו כמו סקסופונים לבנים

קטנטנים על כתפיך, צווארך,

לחייך, תפרי שמלתך

בינואר שבעים ושלוש ביליתי איתו

זו הייתה מתנת יום הולדת

שנתתי לעצמי

בקופסה השחורה שלו

האורות הקיפו את המיטה שלו

כמו בשדה תעופה

גם פועלי התחזוקה הזעירים

בסרבלים הלבנים, שהוא פיזר על

כתפיי, צווארי, לחיי, תפרי מכנסיי.

ג'ון באלאנס הוא אמר

בכל שירות מילואים

אני מתכוון לירות בעצמי

את הרקה של המכונה

המגעילה

הזאת להצמיד לקנה

אולי לעשות את זה בפה

מה יספר אלוף פיקוד

המרכז לאישתו בלילה

אולי קל יותר להוריד

את הפרופיל ל-21

להצמיד בנעצים אל

דלת החדר את הרשימה

הכי יפה שכתבתי

כמו שלאונרד כהן תלה

בקצה שיר שלו את השם

"מריאן"

הרי רק על זה אני גאה

להסיר את מדי החאקי

את הלבנים

אולי זה יקרה בלילה

והתוכנית של אייל פרידמן

תמלא את החדר

תארו לכם חיילים

פורצים את הדלת

ולצלילי להקת "הסמיתס"

רואים

את מה שנשאר ממני

ואם אחד החיילים

הושפע ממני פעם,

הוא אולי יכתוב:

"המון אדום

מטר שישים של ליפסטיק

כמו הרגל

של טום ורלן מלהקת "טלויז'ן"

שהכוסית נשפכה עליה

כשצ'רלס שאר מוריי

מ"הניו מיוזיקל אקספרס"

הפתיע אותו

קורא את ה"גאיי ניוז"