ממש בחוץ

אבא נהג לקחת (לגרור) אותי למקום בו התחילו לבנות בית. להצביע על בור ענק שחפרו כדי להקים יסודות. לומר: "תסתכל בבור. שם כולנו נגמור". נדמה לי שכל המשפטים שאני עושה כדי לשכנע אותכם ואותי בקיום עולם הבא הם מרד באבא שלי. אבל אני צריך לחשוב יותר על זה.

פה הגעתי למוזיקה של ארל בראון (Earle Brown). מלחין אמריקאי. מת ב-2002. אני חושב שהוא היה העמוק ביותר בחבורה של ג'ון קייג', מורטון פלדמן וכריסטיאן וולף. מהאונגרדיסטים של המוזיקה האמריקאית. עמוק יותר כי ראה (הבין) שבהתחלה / בראשית לא היה תוהו ובוהו. לא היה דבר. כל הסיפור על כוכב ארץ יסתיים בכלום. ובנתיים, אנשים עושים דברים משעממים. לא חשוב מה. כסף, לחלק כסף לעניים, ללמוד משפטים, או נגינה, לכתוב, לטפח גינה קטנה בחצר ביתם, לבנות בית, לעשות ילדים… הרשימה המשעממת א-ר-ו-כ-ה. ישעיהו ליבוביץ אמר שאצל הרמב"ם שלוש פעמים אפשר למצוא שאפילו שאלוהים לא קיים, צריך להאמין בו. אחרת החיים יהפכו לבלגן. לאנרכיה. לאדם לאדם זאב טורף. זה טוב. אולי התענוג היחיד הוא ללקק שפתיים אחרי שאתם טורפים. ביוטיוב תמצאו הרבה הקלטות של יצירות של ארל בראון. וגם פירוט טכניקות הכתיבה שלו. אבל אני משתדל ללכת עמוק יותר במוסיקה שלו.

הבור הוא ממש פה. מעבר לפינה בה אתם חיים. בעצם, הוא מתחת לריצפה עליה אתם כעת דורכים. המוות אינו מחוסר עבודה? תבינו, האמנות, העונג המיני, האוכל שאתם טורפים – כל אלה הם מסיכה שמתפוררת מיום ליום. אם תבינו את זה אולי תתחילו לחיות נכון. מה פירוש נכון? תהרסו את הכבישים שמחסלים יערות. תפרקו משפחות. תושיטו יד לכלום.

"המוסיקה לא נמצאת בתווים אלא בין התווים" – אמר ארתור רובינשטיין. בדברים הקשים שמאחורי הצלילים ביצירות של בראון אני משתדל לגעת. להראות. אתם פוחדים? מנסים לכסות את הבור העמוק?

שנים רבות מדי הושטתי לשמש יד. לא הבנתי שהשמש היא הקרמטוריום בו המילים שלי נשרפות.

סגור לתגובות.