מזל דלי

"יש שלושים ושתיים דרכים לכתוב סיפור. השתמשתי בכולן. אבל עלילה – יש רק אחת: דברים הם לא כמו שהם נראים" – סופר המתח האגדי ג'ים תומפסון.

את הקטע הבא לקחתי ממאמר של לסטר בנגס. הוא יעצבן אותכם. אבל בנגס היה עיתונאי כל כך ענק שצריך תמיד להקשיב לו. קוראים למאמר "How to be a Rock critic and here's is how" הוא מתוך "Shaking Street Gazette, Oct 1974":

"לכישרון כתיבה אין שום קשר לרצון להיות מבקר רוק. לכן, אל תדאג אם אין לך כישרון כתיבה. אל תדאג אם אפילו משפט אחד אתה לא יכול לכתוב. אפילו אם אתה לא מסוגל לחתום את השם שלך. אלא רק את הסימן X. כל אחד יכול לחרבן מילים בתור ביקורת רוק. מה שאתה צריך זה רק מינון גבוה של חוסר מודעות ואיזו יכולת להפגיז שטויות. כל המשפטים שאתה מתכוון לתקתק כבר נכתבו על ידי אחרים. הם בגיליונות המצהיבים של "רולינג סטון", "קרים" וכל היתר. פשוט קח זמן וקרא שוב ושוב מה שכבר נכתב. מהר מאוד משפטים אלה ידבקו לך למוח. זה לא רק אמצעי להרשים אחרים במסיבות, אלא גם לקרב בחורות שאתה רוצה. אל תחשוש להיתפס. בין כה וכה איש לא זוכר שאחרים כתבו קודם מה שאתה כותב. הכל אותו זבל. ואם נמאס לך להיות מבקר רוק, תזכר בשיטת הקאט אפ של וויליאם בורוז וקדימה לאוונגרד. אני עושה את זה כל הזמן".

דברים אלה מזכירים מאמר משנות השבעים של עמוס קינן. כותב גדול. תקשיבו לו: "הגעתי למסקנה שאני סמרטוט. סמרטוט מוחלט. אני בכלל לא מסוגל למחשבה – כל מחשבה מפריעה לי לחשוב. אני לא מסוגל למלא שום מחשבה מפני שאני לא מסוגל לשום דבר. אתה לא יכול לבוא בטענות אל סמרטוט למה הוא סמרטוט. אני לא חייב לתת לך דין וחשבון. מה שיש לי לומר לא אומר לאמצעי התקשורת. זאת אומר בפורום המתאים – פורום הסמרטוטים. אני לא רואה שום סיבה להשיג מסקנות אישיות. בתור סמרטוט אני בסדר גמור. אמשיך למלא את כל תפקידיי בצורה הסמרטוטית ביותר. אני הולך לתפוס לי קצת מנוחה בתוך הדלי".  – מתוך "ספר הסאטירות".

סגור לתגובות.